פנטזיה מהטבע

רוזן, קונטסה ואציל

 

"הוי עגורי ארוכי הצוואר

חלף האביב,

הקיץ עבר.

צל מעופכם במים.

נחל שלי טהור עיניים."

​

 

העגור נחשב לעוף יפהפה, ובדרך כלל מתקשר עם רעיונות חיוביים ביותר.

​

ביוון העגור נחשב לעוף השמש של האל אפולו, מבשר האביב והאור, ”...וכאשר ביקר האל בעולם האנושי הוא לבש את דמותו של העגור".

​

ביפן הוא ידוע כעוף האושר המכונה לרוב "האדון המכובד", ובסין נחשב העגור ל"אבי השבט בעל הנוצות". בארצות מרכז אסיה נחשב העגור לעוף קדוש ולסמל של נאמנות בנישואים. מחול החיזור של העגורים מתפרש כביטוי לאהבת החיים.

​

המיצב של חנה אילן יונס כולל שלושה עגורי ענק, שנראים מוכרים לרגע אך ההרגשה שנלקחו מעולם אחר. יונס מרוקנת את העגור מתכונות האופי המיוחסות לו, ומעניקה לו תכונות אחרות.

קווי המתאר של העגור רכים, מעוגלים וברורים ואילו עגורים אלו עברו בחלקים מסויימים קיטום היוצר ניגוד בין קווים מעוגלים לבין ישרים, בין הנינוח לבין הדרמטי.

​

בעבודה ניכרת תחושת של הזרה ותחושה של מתח. הקיטוע יוצר מעין מוטציה חדשה שעברה טרנספורמציה: מין היבריד שיש בו עדיין את קוי המתאר של הציפור המוכרת ויחד עם זאת זהו גוף מוזר, לא טבעי, אולי אפילו יצור דמיוני שלקוח מעולם האגדות ואולי המדע הבדיוני. מעין פנטזיה קריקטוריסטית וגרוטסקית.

 

הבחירה בחומרים מלאכותיים, תעשייתיים, כגון צבע מכוניות ופלסטיק, מעצימים את תחושת הזרות והמוזרות של הדמות. חומרים אלו מייצרים ניגודיות לא רק אל מול מושגים כגון 'הטבע' וחומרים אורגניים, אלא גם כלפי החומרים המסורתיים כגון שיש, ברונזה ועץ השייכים להיסטוריה של הפיסול הקלאסי. במובן הזה, הפסל נע בין עבר לעתיד, פורש את כנפיו במסע מהפיסול הפיגורטיבי אל עבר העולם העכשווי, המתועש והמנוכר.

​

טכניקה: יציקת פיברגלס, צבע תעשייתי.

​

גובה:

דוכס: 290 ס״מ

קונטסה (רוזנת): 260 ס״מ

אציל: 210 ס״מ